24.11 השכמה מוקדמת, התיקים אורגנו ערב קודם. היום מתחיל בנסיעה של 80 ק״מ לאורך נהר וואנגאנוי תוך התייחסות לנקודות במסלול הנסיעה הרשומות לנו. החלטנו להיכנס לכפר Jerusalem, לחצר ולספר להם שגם אנחנו מירושלים. תגובתם היתה נלהבת כנוצרים. עליבות גדולה. הכפר מכיל משפחת בודדות. בשעה 10 מגיעים לחברה הפועלת על הנהר. אחרי הכנות, נסענו לרציף קטן ומשם לתוך speed boat. בסירה המדריך שרה׳לה ואני. תדריך קצר ויוצאים לשייט בן 50 דקות במעלה הנהר תוך הסברים ועצירות במפלים, במערות, בערוצים בבעלי חיים ועוד. מזג האוויר היה ערפילי כל כך שנדמה שיורד גשם בטיפות קטנות. המדריך אומר שתהיה שמש בצהריים. איך? בינתיים כשהסירה שועטת ועושה גלים, הרוח חודרת ומנצלים גם את חגורת ההצלה להתחממות. נתקלנו בבודדים על גבי קיאקים בנהר. מדובר בכאלה שזהו היום השלישי שלהם על קיאק. הם עושים מסלולשל 3 ימים בחתירה על קיאק. יש להם עצירות ולינות בבקתות בתום חתירתם היומית. מדובר במסלול של כ 90 ק״מ. הסירה עצרה בצד, אנחנו ירדנו. המדריך קשר את הסירה והצטרף אלינו. הופתענו שהצטרף. לא מאפשרים לי להיות קצת לבד עם שרה׳לה:) . צעדנו שלושתנו במסלול אל ה bridge to nowhere. הבטיח שיסביר בהמשך וקיים. הליכה של כשעה עד הגעה לתצפית על גשר די גדול לרכב העובר מעל אחד ערוצים. בעודנו בתצפית ראינו את המדריך נערך על הגשר. היגענו אליו וזו היתה הפתעה בעיתוי נעים. הוא ערך ״שולחן״ עם מפה ועליה קפה תה עוגיות ועוגה. זה נראה מאוד יפה ולעניין. בסיום העוגות והקפה הסביר היווצרות הגשר. יצרו אותו כעבודת דחק יזומה אחרי מלחמת העולם הראשונה וגם כדי לפתוח צירים לפיתוח לתושבי הסביבה המאורים. חזרנו לנהר ולסירה. שטנו חצי דרך עד לסירת קאנו שעמדה בצד הנהר. כאן קיפלנו מכנסיים, הפשלנו שרוולים וקדימה לחתור במשך כשעתיים וחצי ללא מדריך ועד בסיס היציאה שם אסף אותנו המדריך. במהלך החתירה נכנסנו לשתי מערות, ועצרנו עוד פעמיים כדי לאכול. האוכל והתיקים בתוך מכל אטום בקאנו. בסיום קפה ושתייה במשרד. במהלך שיחה עם אשת המדריך התברר שאשת המדריך היא מאורית שנשואה לקיווי ממקור אירופאי שסבא שלה עבד בנהר בימיו והיום היא הבעלים של העסק. כשביקשתי לצלם אותה, המצלמה השמיעה צליל קפיץ משתחרר, ויותר אין מצלמה. הבטיחה לשלוח תמונה שלה במייל. סמנו לכם שאני מכיר מאורית נחמדה. משם לאזור הטונגרירו ולינה בכפר סמוך בשם טורנגי
