יום ראשון, 22 בנובמבר 2009

וולינגטון

20.11 יום שמשי. א. בוקר זריזה. הדפסת ההזמנה למעבורת שעשיתי בשעה מאוחרת, צילום פרטי הניווטים שמתקיימים מחר ומחרתיים בוולינגטון, טלפונים הביתה ולחבר, הזמנת אנטוני הבעלים של המוטל לישראל. בכל המוטל מפוזרות תמונות שלו מטיולים בעולם. האירוח במקום ביתי חם ומטפח. האם נספיק לראות משהו בנלסון? יכולנו להשתמש באופניים החינמיות של המקום. אך ממהרים.
מכוונים GPS לקתדרלה המומלצת. כאן היה לי ״ויכוח״ עם ה GPS. התרשמנו, צילום ומשם ל״נקודת מרכז ניו זילנד״ הממוקמת על גבעה גבוהה עם תצפית יפהפייה על כל העיר. אמרנו נעשה זאת מהר. כעבור מאתיים מטר התברר ששכחתי לנעול את הרכב. ״עלי ואני אשיג אותך״ עברתי לריצה. כעבור דקות אחדות, איפה המצלמה? ברכב. תתקדמי אקפוץ ואשיג אותך. מקווה לא לאחר למעבורת. הריצה הפכה לא מבוקרת וטעינו בניווט בדרך למעלה. שנינו כבר רצים. עולים ועולים. לא היה טעם לקלל. הפסגה פיצתה על הכל. ירדנו בריצה ועלה רעיון אולי לרוץ כל בוקר.
יאללה לפיקטון אבל דרך המפרצים שהומלצה לנו. הגענו ונותרה חצי שעה. ההולנדית דיברה על דולפינים על חוף וייקאווה. נגד הזמן נסענו למפרץ המסוים. בדרך המפותלת היו נקודות תצפית מרהיבות. מה אתם חושבים, דולפינים חיכו לנו שם?
יושבים במעבורת מספר שעות, כותב לבלוג, וחושב על ארגון השבת תוך נשנוש.
העיר וולינגטון קיבלה את פנינו במזג אוויר אפרורי. הקלדתי את כתובת המארחת ניקול שהיכרנו בקרייסטצ׳רץ׳, שהזמינה ללון אצלה, ובתוך 20 דקות אנחנו בבית מפואר בשכונה יוקרתית. היא יצאה מגדרה כדי להנעים את שהותנו. למשמע רצוני להיות בבית הכנסת, התארגנה בחיפזון, הלבישה את שרה׳לה בחצאית מעל המכנסיים (מאמינים?) ויצאנו עם בן הזוג שלה לדרך. בהזדמנות זו יצויין שהייתי שליח מצווה של חברנו יוסי לביא משעלבים והיה עלי להפקיד תרומתו בבית הכנסת. חזרנו שני זוגות ועוד 4 מטיילים ישראלים שהוזמנו לקבלת שבת. ארבעתנו אך בעיקר ניקול ושרה׳לה ערכו שולחן שבת. ערכתי קידוש כהלכתו, שרנו גם לצלילי מפוחית ואווירה חמה. התברר שציפתה וטרחה בהכנות, משירים עבריים ברקע, הדפסת שירונים שאינה מבינה אותם, וכלה בחדר המטופח ששיכנה אותנו.
המארחת ממוצא תוניסאי, שגרה באנגליה, שב 10 השנים האחרונות גרה בוולינגטון.
21.11 טלפונים הביתה, יצאנו לאתר הניווט אך שיניתי תוכנית בשל מזג האוויר והתאמה לקטגוריה של מחר. נעתרנו להזמנה ליום נוסף אצלה ולחמין.
ביקרנו במוזיאון טה פאפא, נסענו ברכבת הכבלים העתיקה ובגנים הבוטנים. אם תראו אותי יפה יותר בתמונות, זה באמת המצב, כי ניצלתי את השוטטות בעיר כדי להסתפר.
לא תיארנו לעצמנו שיחכו לנו לארוחת החמין בשעת ערב. טלפון מניקול זירז אותנו. המתינה ונכנסנו ישר לגראז׳.
ארוחה, משחק רמיקוב ושיחה אל תוך הלילה.
22.11 אחרי א. בוקר וקשיי פרידה יצאנו ליום השני באליפות וולינגטון בניווט.
היגענו לקראת סיום ההזנקות, ובכל זאת מאחר שלא הייתי ערוך לניווט תחרותי, בנעלי טיולים ובבגדים לא מתאימים שרה׳לה ואני יצאנו למסלול קצר כדי לחוש את הריגוש. סיימנו מיוזעים, ושרה׳לה עדיין מנסה להסדיר לה את הנשימה. לזכותה ייאמר, שכל הזמן רדפה אחריי עליות ומורדות, קוצים ודרדרים, חציית גדרות ונחלים ותיעדה במצלמה. הושגה עוד מטרה למרות מחדלי המצפן שהטעה בכיוונים, ומהיום ישמש לקישוט (תמיד כדאי להחזיק בכיס תירוץ טוב).
מהניווט המשכנו לוואנגנוי. התמקמנו במוטל בו שהתה משפחה ישראלית. שוטטות להכרת הסביבה, החלפת חוויות והמלצות, אינטרנט ותכנון המחר והופה חרופה.