יצאנו מאינברקרגיל בדרך לדונדין. נכנסנו למפלי מטאי וטרק קצר של כחצי שעה. פגשנו ליד המפלים גרמניה צעירה, הצטלמנו החלפנו דיבור, ובסוף פרטים.המשכנו על פי המלצות הספר, ובמפרץ קניבל פגשנו על חוף הים שלושה אריות ים ענקיים, וכן אצות גדולות ובשרניות שלא ראינו קודם. מסרתי לשרה'לה את המצלמה שתצלם אותי קרוב לאריות הים. רעיון הצילומים לא מצא חן בעיני האריות והם התחילו לרדוף אחרי. בבהלת הבריחה נפלתי לאחור. שרה'לה שנבהלה לא צילמה לבסוף(לא מקצועית).המשכנו לכיוון נאגד פויינט , מקום שהומלץ ע"י ליאור, (עם יהיה לכם זמן תקפצו לשם כי המקום מקסים). ראינו שם פינגווין צהוב עין אחד (מוקדם להם לחזור בשעה זו לחוף), סלעים מזדקרים מהים, ושוב אצות ענקיות, מגדלור שהיה צריך לטפס אליו בעלייה, ורוח חזקה מאוד.לקראת ערב היגענו לדונדין. במקום זה נמצא הרחוב התלול ביותר. איך לא ניקח את הסיכון של לעלות לשם עם הרכב? (4X4 FULL זוכרים?). השמיע קצת גניחות, שרה'לה איימה לרדת מהמכונית, אך לפני שהספיקה עשינו זאת. שעות קודם תיאמנו לינה בבית משפחה נוצרית מאוהבי ישראל. שרה'לה לא ששה ללון אצל אחרים, שאם לא כן היינו עושים זאת כל הטיול.זו משפחה עם ששה ילדים שאירחו אותנו מאוד יפה ובלבביות רבה ובלבד שניקח איתנו כל אחד את ספר הברית החדשה. לקחנו מתוך נימוס. לא מאמין שירשו לנו להעלות אותו למטוס.
16.11 יצאנו בבוקר לתצפית על חצי האי אוטגו לאורך רצועת החוף המתפתלת והיפה. משם למרכז האלבטרוס המלכותי (סוג של שחף עצום עם מוטת כנפיים ענקית). תצוגה מרשימה, חנות. ראינו רק ציפורים ממשפחת השחפים. גולת הכותרת של היום בשביל שרה'לה היה ביקור במפעל השוקולד "קדברי". זה אומר שלא ממש מרזים בטיול.בסיור חילקו שוקולד, קנינו שוקולד בסוף ושרה'לה חגגה.המשכנו לבולדרים של מאורקי. ירדנו לחוף וראינו סלעים ענקיים עגולים על החוף שלא ברור כיצד נוצרו. לנו לא ברור. עדיין לא ביררנו.משם לאומרו כי בספר כתוב שיש שם הרבה פינגווינים. התאכזבנו כשראינו מספר קטן של פינגווינים בתאי צפייה למחילות שלהם. בגלל ששילמנו 20 דולר הרגשנו שעובדים עלינו בעיניים. לא מתאים לתצוגת הטבע כפי שנחשפנו לה עד עכשיו.קפיצת דרך צפונה לאזור קרייסטצ'רץ' להתארחות בחווה שנקראת "נחל מים מלוחים" בכתובת שלא מופיעה במפה. שוב אצל משפחה נוצרית. שוב לאחר איתור קצר היגענו לשער חווה שעליו מופיע דגל ישראל גדול. לא פחות ולא יותר. מטרים אחריו שלט שכתוב "סלע" בעברית. אחזה בנו התרגשות. האנשים פה ממש ציונים. קיבלו אותנו בחום רב לארוחת ערב שכללה חומוס ומתוקים. מסרנו להם מתנה שקנינו מבעוד מועד. החלפנו שירים ושמענו שירים עבריים. השארתי לבעל הבית מספר אלבומים למחשב ואף שמענו את עפרה חזה בשיר "אם ננעלו". הקשר היה לבבי ביותר ללא שום התייחסות נוצרית חשבנו. כבר נהיה בקשר עם הבת שנמצאת באוקלנד, ואח"כ כשתהיה בישראל בפסח עם משפחתה.
17.11 התעוררנו לארוחת בוקר מוכנה עם מאור פנים מזמין. דיבורים, צילומים, חבוקים, ו.. הענקת ספר הברית החדשה. שלפנו את זה שבאמתחתנו וחסכנו משקל בתיק. משם המשכנו לכיוון קאיקורה. קאיקורה היא עיר של צפייה בלווייתנים (כך אומרים), אחרי אכזבה מהפינגווינים באומרו החלטנו שלא נצא לראות לוויתנים בשייט שעלותו כ 1000 ש"ח ואף אחד לא מבטיח שנראה אותם.יצאנו לראות אריות וכלבי ים בהמוניהם בחוף מסוים. צפינו בדייג רשתות של דגיגים מיוחדים שנקראים "WHITEBITE". אכלנו פיש אנד צ'יפס והמשכנו לכיוון אגמי נלסון. לקראת ערב הגענו לאגם רוטויטי. במקום פחות מבקרים אך אתם תשפטו אם זה לא המקום המדהים ביותר ביופיו, כשתוסיפו לכך ברווזים וברבור עם מקור אדום. החלטנו שבמקום הקסום הזה ישנים ברכב, כשבסמוך כל שירותי הפארק הכל כך מסודרים.
18.11 התעוררנו לרוחות הבוקר והאגם הפך גלי. סקרנו את הסביבה ומצאנו אתר קמפינג מסודר מאוד, הכולל מטבח, חדר אוכל, מים רותחים, פלטות בישול, שקעי חשמל, מי שתייה (בחלק מהמקומות יש צורך להרתיח), מקלחות מים חמים ועוד. התלהבנו והחלטנו לשבת לארוחת בוקר במקום.פגשנו הולנדית שמטיילת המון שמעריצה את ישראל, ושהמליצה על חופי הזהב ועל מקום לצפייה חופשית בדולפינים. רשמנו.יצאנו לתצפית מגבוה על האגם רוטויטי ומשם נסענו כמה עשרות ק"מ לאגם השני באגמי נלסון הנקרא רוטורואה. המקום מקסים אך נגוע בזבובי חול מטרידים.פגשנו צרפתים והיתה תקשורת נעימה מאוד (אז מה אם הם צרפתים וגרים בשטרסבורג?) . אגמים אלה מזכירים את פיורדלנד, מרהיבים ביופיים ואינם מסחריים. המיוחד בהם שאין בהם הרבה מבקרים. הצפנו לכיוון אייבל טסמן. עצרנו בחוף וייטריטרי, ומשם לשוטטות בחוף מאראהאו. אלה הם חלק ממפרץ הזהב בזכות החול המוזהב. לנו ברכב בקמפינג מסודר בתשלום עם כל השירותים כולל אינטרנט מטבח סלון ... .
16.11 יצאנו בבוקר לתצפית על חצי האי אוטגו לאורך רצועת החוף המתפתלת והיפה. משם למרכז האלבטרוס המלכותי (סוג של שחף עצום עם מוטת כנפיים ענקית). תצוגה מרשימה, חנות. ראינו רק ציפורים ממשפחת השחפים. גולת הכותרת של היום בשביל שרה'לה היה ביקור במפעל השוקולד "קדברי". זה אומר שלא ממש מרזים בטיול.בסיור חילקו שוקולד, קנינו שוקולד בסוף ושרה'לה חגגה.המשכנו לבולדרים של מאורקי. ירדנו לחוף וראינו סלעים ענקיים עגולים על החוף שלא ברור כיצד נוצרו. לנו לא ברור. עדיין לא ביררנו.משם לאומרו כי בספר כתוב שיש שם הרבה פינגווינים. התאכזבנו כשראינו מספר קטן של פינגווינים בתאי צפייה למחילות שלהם. בגלל ששילמנו 20 דולר הרגשנו שעובדים עלינו בעיניים. לא מתאים לתצוגת הטבע כפי שנחשפנו לה עד עכשיו.קפיצת דרך צפונה לאזור קרייסטצ'רץ' להתארחות בחווה שנקראת "נחל מים מלוחים" בכתובת שלא מופיעה במפה. שוב אצל משפחה נוצרית. שוב לאחר איתור קצר היגענו לשער חווה שעליו מופיע דגל ישראל גדול. לא פחות ולא יותר. מטרים אחריו שלט שכתוב "סלע" בעברית. אחזה בנו התרגשות. האנשים פה ממש ציונים. קיבלו אותנו בחום רב לארוחת ערב שכללה חומוס ומתוקים. מסרנו להם מתנה שקנינו מבעוד מועד. החלפנו שירים ושמענו שירים עבריים. השארתי לבעל הבית מספר אלבומים למחשב ואף שמענו את עפרה חזה בשיר "אם ננעלו". הקשר היה לבבי ביותר ללא שום התייחסות נוצרית חשבנו. כבר נהיה בקשר עם הבת שנמצאת באוקלנד, ואח"כ כשתהיה בישראל בפסח עם משפחתה.
17.11 התעוררנו לארוחת בוקר מוכנה עם מאור פנים מזמין. דיבורים, צילומים, חבוקים, ו.. הענקת ספר הברית החדשה. שלפנו את זה שבאמתחתנו וחסכנו משקל בתיק. משם המשכנו לכיוון קאיקורה. קאיקורה היא עיר של צפייה בלווייתנים (כך אומרים), אחרי אכזבה מהפינגווינים באומרו החלטנו שלא נצא לראות לוויתנים בשייט שעלותו כ 1000 ש"ח ואף אחד לא מבטיח שנראה אותם.יצאנו לראות אריות וכלבי ים בהמוניהם בחוף מסוים. צפינו בדייג רשתות של דגיגים מיוחדים שנקראים "WHITEBITE". אכלנו פיש אנד צ'יפס והמשכנו לכיוון אגמי נלסון. לקראת ערב הגענו לאגם רוטויטי. במקום פחות מבקרים אך אתם תשפטו אם זה לא המקום המדהים ביותר ביופיו, כשתוסיפו לכך ברווזים וברבור עם מקור אדום. החלטנו שבמקום הקסום הזה ישנים ברכב, כשבסמוך כל שירותי הפארק הכל כך מסודרים.
18.11 התעוררנו לרוחות הבוקר והאגם הפך גלי. סקרנו את הסביבה ומצאנו אתר קמפינג מסודר מאוד, הכולל מטבח, חדר אוכל, מים רותחים, פלטות בישול, שקעי חשמל, מי שתייה (בחלק מהמקומות יש צורך להרתיח), מקלחות מים חמים ועוד. התלהבנו והחלטנו לשבת לארוחת בוקר במקום.פגשנו הולנדית שמטיילת המון שמעריצה את ישראל, ושהמליצה על חופי הזהב ועל מקום לצפייה חופשית בדולפינים. רשמנו.יצאנו לתצפית מגבוה על האגם רוטויטי ומשם נסענו כמה עשרות ק"מ לאגם השני באגמי נלסון הנקרא רוטורואה. המקום מקסים אך נגוע בזבובי חול מטרידים.פגשנו צרפתים והיתה תקשורת נעימה מאוד (אז מה אם הם צרפתים וגרים בשטרסבורג?) . אגמים אלה מזכירים את פיורדלנד, מרהיבים ביופיים ואינם מסחריים. המיוחד בהם שאין בהם הרבה מבקרים. הצפנו לכיוון אייבל טסמן. עצרנו בחוף וייטריטרי, ומשם לשוטטות בחוף מאראהאו. אלה הם חלק ממפרץ הזהב בזכות החול המוזהב. לנו ברכב בקמפינג מסודר בתשלום עם כל השירותים כולל אינטרנט מטבח סלון ... .
19.11 השכמה ונסיעה לוייטריטרי. לקחנו דיל של שייט וטרק שהוא חלק מטרק ארבעת הימים של אייבל טסמן. הדיל כלל שייט למקום תחילת הטרק ואיסוף בסוף הטרק כעבור מספר שעות. הנופים היו משגעים לאורך כל המסלול.
צפייה על היום המפרצים החופים. קשה לתאר. התמונות אולי ישקפו משהו.אחה"צ המשכנו לעיר נלסון למוטל שנקרא THE BUG כולו
בסימן מכונית החיפושית. מקום מטפח במיוחד עם אינטרנט חינם, אופניים חינם, איסוף ברכב חינם ועוד. לא פלא שהוא קיבל ניקוד גבוה מאוד בחוברת הBBH. החלטנו לחגוג פה את סיומו של האי הדרומי בארוחת ערב חגיגית. מחר חוצים לחלק הצפוני לוולינגטון אחרי ביקור בצפייה בדולפינים (זוכרים את ההבטחה של ההולנדית? לא מצפה יותר מדי).
צפייה על היום המפרצים החופים. קשה לתאר. התמונות אולי ישקפו משהו.אחה"צ המשכנו לעיר נלסון למוטל שנקרא THE BUG כולו
בסימן מכונית החיפושית. מקום מטפח במיוחד עם אינטרנט חינם, אופניים חינם, איסוף ברכב חינם ועוד. לא פלא שהוא קיבל ניקוד גבוה מאוד בחוברת הBBH. החלטנו לחגוג פה את סיומו של האי הדרומי בארוחת ערב חגיגית. מחר חוצים לחלק הצפוני לוולינגטון אחרי ביקור בצפייה בדולפינים (זוכרים את ההבטחה של ההולנדית? לא מצפה יותר מדי).
