5.12 הגשם לא פסק מיןם אתמול. המחשבית התרכזו בצורך למכור את המכונית. ביקרנו בשני שווקים, והחלטתי להמתין לשוק הגדול של יום ראשון. כל עניין מכירת המכונית יצר מתח, למרות שהכנתי גיבוי למצב בו לא אצליח למכור בזמן. בן חברים בשם אייל שסיים דוקטורט בניו זילנד וחי כאן בשנים האחרונות, אך כיום עובד באוסטרליה, מסר לנו פרטים של ידידה שלו שהסכימה למכור את המכונית תמורת דמי טיפול.למרות הגיבוי קיוויתי למכור את הרכב שהיה לנו לבית באופן עצמאי.הדפסתי מודעות ובאמצעות הgps יצאתי לתלות במספר אכסניות, וכמובן יידעתי את מי שפגשתי.
6.12 סוף סוף יום שמש. חששתי שיום גשום יפגע בהזדמנות של שוק המכוניות המתקיים בין השעות 9 ל 12. התארגנו מוקדם מהאכסניה ויצאנו עם תקווה להתנשל מהרכב ולהרגיש משוחררים עד הטיסה. היינו צריכים היינו לחשוב על הציוד הרב שצברנו ואיך מתניידים ללא רכב עם כל הציוד הזה. היינו מוכנים לקושי הזה. העיקר שנמכור. את הרכב קנינו ב 2100 דולר, ודרשנו 3000. בשוק היו המוני אנשים אך יותר מוכרים מקונים. עד השעה 12 התעניינו ברכב בקושי שני אנשים. ההרגדה היתה שהולכים לבלות עוד כמה ימים על המכירה. סביבנו יותר מדי סוחרי מכוניות ערבים. העתקנו את מיקומנו. הגיע מבוגר מקומי שבחן את הרכב, הכניס את טופס הפרסום הסטנדרטי שנתלה בכניסה לשוק וביקש לצאת לנסיעת מבחן. עד שהארנק לא יתפח מכסף המכירה, לא השליתי את עצמי. לא אאריך מדי. התארחנו אצלו בבית באוקלנד. היכרנו את אשתו אנתייה, הציע לנו לשהות אצלו את חמשת הימים עד הטיסה. ואווו ! הודינו לו על כך. שרה׳לה העדיפה שנשלם ובלבד שיהיה לה את חופש הפעולה באכסניה. אספק את סקרנותכם. המכונית נמכרה ב2500 דולר, ונשארת אצלנו עד הטיסה. ביום הטיסה אנתייה תיקח אותנו לשדה התעופה ונשמור עימם על קשר. הזמנו אותו לחגוג איתנו בבית קפה, ושמחנו להכיר ניו זילנדי בגילנו שהצדיק את הדימוי אותו היכרנו בטיול.נשמנו לרווחה. אפשר לתכנן בילוי באוקלנד. התחלנו בצעדת לילה לכיוון המרכז.
7.12 יום שמש טובה. א. בוקר עם זוג צעיר שחוגג ירח דבש בני זילנד ומחפש רכב נואשות. מצטערים. אל תבנו עלינו.יצאנו על פי המלצת ניגל הקונה לשייט ולטרק באי רנגיטוטו המהווה חלק מאוקלנד. הגוף קצת שכח להתאמץ. נצטרך לעבוד על כך. את הלילה בחרנו לעשות במוטל אחר. חייבים שינוי. בבית נצטרך לעבור מיטה כל יומיים :)
8.12 יום שמש חמה. קפיצה למרכז להתרשם ולספוג אווירה. ספגנו מהר והמשכנו. ביקרנו בבית הכנסת הממוקם במרכז העיר. הביקור היה מודרך ומושגח. קפאנו מהיחס שלהם למבקרים. הרב שהיה נעים חייב לעשות שינוי, שאם לא כן בית הכנסת לא ימשוך יהודים. לאחר מכאן ״טיפסנו״ עם הרכב להר Mt Eden שהאזור נקרא על שמו. זהו אחד מהרי הגעש שמעליהם צפינו על אוקלנד על כל מפרציה.מרגישים שהזמן הולך ואוזל, אך חשים מזמוז של הזמן.היום הזמנו מקום אצל מזל והראל, זוג הישראלים המטפח מטיילים. לאחר התמקמות יצאנו לסיור רגלי עם מזל באחד הפארקים הסמוכים. אזור שקט ונעים.אצל הראל ומזל יש תחושת בית אמיתית לישראלים. בימים האחרונים הם מתגייסים למצוא רכב לשלושה צעירים, בהמשך מייעצים איך לזווד אותו, ואף תופרים לו וילונות.
9.12 היום חשנו כמה השמש יכולה להיות חמה. יצאנו עם מזל לחנויות מיוחדות באזור. אחת החנויות La mama בבעלות ישראלי מוכרת מוצרים ישראלים, פלאפל וכל מיני דברים המזכירים את הבית.צפינו במרוץ סוסים לראשונה בlive ונהנינו מהאווירה החגיגית האופפת אירוע אצילי כזה. הצופים באו מעונבים כשאת ראשי הנשים מעטרים כובעים מהודרים, וכל אנשי השירות חבשו כובע המעיד על חג המולד הממשמש ובא.אנחנו לעומתם לבושים היינו בבגדי מטיילים ונעלי טרקים הרגשנו שונים. ניצלתי שונות כדי לשאול על חוקי התחרות וההימור.אנחנו לא מרגישים בנוח בעיר. היה לנו נוח בבית הפרטי של הראל ויעל. עוברים את תהליך ההתארגנות של הצעירים. פיזרנו תרמנו בכיף את הציוד שנותר: מזרון, כלים, גזייה, את השמיכה האהובה עלי (שחשבתי לעשות לה עלייה), ועוד מוצרים שונים.הראל המארח החליט שעקב עזיבת הישראלים ששהו אצלם למחרת היום, לעשות על האש. כולנו נרתמנו לארגן את החגיגה.לפני השינה, טלפון לתאילנד להזמין מקום ללילה הבא.
10.12 קמנו לבוקר יום חם וטעון התרגשות. נפרדנו משירה התימנייה רואת החשבון מראש העין, מהחבורה אופיר, יובל וארז וממזל שליוותה כל אחד לדרכו.בצהרים אספנו את אנתיאה לשדה התעופה. נפרדנו ממנה בחיבוקים והשארנו לה את הרכב.יאללה בנגקוק! אנחנו בדרך!
בבית הראל ומזל
במרוץ הסוסים
במרוץ הסוסים 
בטיול בפארק שכונתי עם מזל
במרכז אוקלנד ברחוב הראשי
בהר מאונט אידן 
